שימוש בחליל

בתחילה, אנשים השתמשו בעוריות חיות כדי לצרף למבנים צילндricיים כדי לענות על הצרכים של המאבקים בהפקה. לאחר תקופה ארוכה, בסוף המאה ה-17, האחים ואן דלגיין מהולנד יצרו חללים מבד שצומדים אורך-ארכם, שהוחלטו בצורה רחבה בשירותי כיבוי אש באותה עת. מאוחר יותר, עם התגלית של גומי בשוק הבינלאומי והפיתוח של תהליך הסידון שלו, הופיעו חללי גומי וחללים מצופים בבד כמו חוט מתכת או חבל. עם זאת, חלק מה媒體ים כמו אדים, אוויר חם מסוגי מדיה בטמפרטורה גבוהה; הידrogen נוזלי, חמצן נוזלי, הליאום נוזלי מסוגי מדיה בטמפרטורה נמוכה; בנזין, קרסול, חומצה, בסם וכדומה, מדיה קורוזיבית, אם החלה להובא באמצעות החלה, כמובן, לא. במיוחד בתנאים של טמפרטורה גבוהה, לבטיחות ולהימנעות שלו קשה יותר להבטיח.

לכן, אנשים מוקדשים בהדרגה על צינור מתכתי, משנים את הגאומטריה של הצינור המתכתי, כך שהמשטחים הפנימי והחיצוני שלו יוצרים גלים מתאימים. בדרך זו, יש לו את אותה חוסר קשיחות כמו חבל גומי, ובעוד זאת יש לו התנגדות לטמפרטורה גבוהה, התנגדות לטמפרטורה נמוכה, התנגדות להזדקנות והתנגדות לקרוש. כתוצאה מכך, הצלעות המתכתיות המשמשות כגוף של חבל המתכת מיוצרות כך.